גזר דין בתיק ת"פ 9255-08

הרקע

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, וללא ניהול הוכחות, כלהלן:

באישום 1

ביום 30.6.2008, בסמוך לשעה 16:00 בכוכב יאיר, לאחר שראה את י.פ. קטין כבן 7 רב עם בנו, הוא ירד למגרש המשחקים, צעק עליו שיפסיק להתעסק עם ילדיו ותקף אותו שלא כדין בכך שדחף אותו הצידה וסטר על פניו.

הנאשם הורשע בתקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

באישום 2

ביום 31.12.08 בשעה 08:10 על רקע מריבת בו עם קטינים בני 8.5 ו- 10 בהגיעו להסעת בנו,  הוא פתח את דלת הרכב, הכה את הקטין א.ד. בזרועו הימנית וצעק עליו " אל תיגע בבן שלי, אני אפרק לך את העצמות", ולקטין ח"ק הוא נתן מכה בלחי ימין ואגרוף בעין ימין ותוך כדי כך צעק " ... יום אחד אני יהרוג אותך על זה".  

בנוסף הנאשם צירף את פ.א. 33852/04 והודה במיוחס לו, כי ביום 3.12.09 בשעה 15:00 הוא ניסה לתקוף את ילדיה הקטינים של שכנתו מירב לסרי בשל כעסו על שהם פגעו בגדר המפרידה בין חצרו לחצר המתלוננת.

הנאשם הורשע בעבירה של ניסיון תקיפה.

2.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו בטרם הטיעונים לעונש, יישלח הנאשם לתסקיר שירות המבחן, ובכפוף להמשך הטיפול הפסיכיאטרי בו הוא נתון, והמלצת שירות המבחן על התאמתו לקבוצת טיפול המתאימה לצרכיו, ותסקיר שיעיד על שיפור בהתנהגותו, שילובו בטיפול הולם, והעדר תיקים חדשים, ייגזרו עליו מאסר על תנאי, של"צ ומבחן טהור על אחד האישומים. כן הוסכם כי אם לא תהיה המלצה טיפולית של שירות המבחן, יטענו הצדדים לעונש באופן חופשי.

3.         לאחר ניסיונות לקידום שיתוף הפעולה מצד הנאשם עם הליך טיפולי ושני תסקירים שהוגשו, טענו הצדדים לעונש.

טיעוני המאשימה לעונש

4.         הנאשם הורשע בשני אישומים של תקיפת ילדים קטינים ובניסיון תקיפת קטינים שנה לאחר האירוע בפא 33852/09 מתחנת בנימין בו כעס על שילדי שכנתו הקטינים פגעו בגדר ובתגובה זרק לעברם 2 אבני ריצוף משתלבות.  מדובר באדם מבוגר התוקף ילדים רכים על כל המשמעויות והנזק לאותם ילדים, עליהם אנו מחויבים להגן.

5.         למרות שלנאשם הרשעה קודמת בעבירות דומות, הוא שב לבצע את העבירות דנן, כך שקיימת לגביו מסוכנות להישנות המקרים, גם לאור המוטיבציה החלקית שלו לשינוי והיעדר שיתוף פעולה בדיון מיום 28.11.2010 ובטיפול, כעולה מהתסקיר השני מיום 22.2.2011.

6.         לאור חומרת העבירות שחוזרות על עצמן ומתייחסות לקטינים,  ולאור שני תסקירי שירות המבחן שאינם חיוביים, מהם עולה קושי בשיתוף פעולה מצד הנאשם בטיפול, וחוסר מוטיבציה, ומאחר ששירות המבחן נמנע מהמלצה וממליץ על עונש מוחשי ומציב גבולות, עותרת המאשימה להטיל על הנאשם ענישה מרתיעה של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחות הקטינים.

טיעוני הנאשם  לעונש

7.         הנאשם בן 37, נשוי ואב ל - 5 ילדים, בילדותו התייתם מאביו בגיל 10, למד במסגרות חינוך מיוחד, שהה בפנימיה טיפולית, וטופל במסגרת יד לאחים,  בעזרתם נישא והקים משפחה, היה בקשרים עם התחנה לבריאות הנפש, אך לא הצליח להתמיד בטיפול עקבי, לא התמיד בעבודה מסודרת והמשפחה מתקיימת מאבטחת הכנסה.

8.         אמנם הפסיכיאטר המחוזי קבע כי אינו חולה במחלת נפש, אך מצא אצלו אינטליגנציה נמוכה, ודלות קוגניטיבית ברמת הידע. וועדת האבחון קבעה כי הנאשם אינו סובל מפיגור שכלי, אך סובל מחרדות וקיבל תרופות, ומצאה כי רמת תפקודו גבולית ביותר, ומדובר באדם בעל אישיות ילדותית, אימפולסיבי ועם בעיות שליטה וקושי בהסתגלות חברתית, קשיים שבעטיים לא שיתף פעולה. הנאשם המציא לממונה מסמך מרופא עצבים ופסיכיאטר ד"ר אורי מילר, לפיו הנאשם חושש כי לא יחזיק מעמד מעבר למס' שעות עבודה מועט, ולפיכך ראוי להתאים לו תעסוקה המתחשבת במגבלותיו, דהיינו למס' שעות ביום, ולטענת  הסניגורית ניתן לאשר היקף של 6 שעות במקום 8.

9.         המעשים שבוצעו הינם ברף הנמוך של תקיפה, העבירות בוצעו לפני שנתים עד שלש, מאז לא נפתחו תיקים חדשים נגדו והנאשם עבר דירה ואינו מתגורר עוד בסמיכות לאותם שכנים. הוא גם הודה במיוחס לו, חסך את העדת הילדים ונראה כי ההליך המשפטי הארוך ופגישותיו עם שירות המבחן, פעלו להרתיעו וללמדו את הפסול שבמעשיו. אין תועלת בשליחתו למאסר אפילו לא לתקופה קצרה, ועונש זה גם אינו מידתי, ביחס לעבירות שביצע אפילו היה מדובר באדם מן הישוב.